פסק-דין בתיק ת"ק 30177-10-12

1.         א.         התובעים הגישו תביעה זו, בה ביקשו לחייב הנתבעת לפצותם על סכום של
4,990 ש"ח, הכולל: החזר סכום של 2,060 ש"ח שנגבה מהם שלא בצדק, הפסד יום עבודה, נסיעות, בולי תביעה בסך 850 ש"ח, וסכום נוסף  של 2,060 ש"ח - שהוא שווה לאותו סכום ששולם על ידם שלא בצדק ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בשל עוגמת נפש, על כעסים וטרטורים שעברו ללא התייחסות מעמיקה למקרה שלהם.

            ב.         העובדות והטענות עליהן מבססים התובעים את תביעתם, הן- בין היתר- כלדקמן:

                        א)        ביום 15.8.12 יצאו התובעים לשבוע טיול מאורגן ובטרם יציאתם, הם בדקו מחירי חבילות תקשורת בחו"ל על מנת להוזיל את הוצאותיהם בהתקשרות עם המשפחה בארץ. משהסתבר להם, שמחירי החבילות אינם זולים, בחרו הם שלא לרכוש חבילה ולחפש אפשרויות זולות יותר במדינות היעד.

            כחלק מהעניין, הם בחרו לעדכן פעמים מספר את המשפחה ב-SMS על מיקומם.

             עוד מציינים התובעים, שעל מנת שלא יילחץ הטלפון בטעות, הקפידו הם להשאירו כבוי ולהדליקו מידי פעם על מנת לבדוק אם קיבלו הודעה מהארץ.

                        ב)         ביום 15.8.12 קבלו התובעים הודעה מהנתבעת המודיעה להם שהם גולשים באינטרנט בחריגה מהרגיל, אך את ההודעה ראו התובעים 3 ימים אחרי שליחתה.

             התובע אשר ידע שלא גלש באינטרנט, מיהר להגיב על ההודעה הנ"ל בשליחת SMS .

             עם חזרת התובעים לישראל, הופתעו כאשר קיבלו חשבון טלפון הכולל גלישה באינטרנט בעלות של 2,087 ש"ח.

                        ג)         התובעים הבהירו לנתבעת שלא עשו שימוש באינטרנט, אך הנתבעת התעלמה מפניותיהם.

             מאחר והתובעים עומדים על כך, שלא גלשו באינטרנט וחויבו שלא כדין, הגישו הם תביעה זו נגד הנתבעת.

2.         א.         הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובעים, משום שלטענתה, אכן גלשו התובעים באינטרנט בהיקף ניכר ודווקא הנתבעת הייתה זו, אשר במטרה למנוע את המשך תפיחת החיובים, אזי החליטו כבר ביום הראשון של שהייתם של התובעים בחו"ל לחסום- מיוזמתה- את אפשרות הגלישה באמצעות המכשיר ויחד עם זאת, דאגה הנתבעת לשלוח לתובעים הודעת SMS ליצירת קשר.

            לכן, לאור האמור לעיל, חויבו התובעים בהתאם לתעריפי הנתבעת לגלישה בחו"ל על פי דפוס הגלישה בפועל.

            ב.         למעשה, התובעת היא זו אשר התקשרה ביום 29.8.11 בהסכם עם הנתבעת לאספקת שירותים ואילו התובע כלל לא היה צד להתקשרות ואין לו יריבות עם הנתבעת.

            ביום 15.8.12 עודכנה מערכת הנתבעת, שהתובעת יצאה לחו"ל וטרם יציאתה לא טרחה התובעת לחסום את אפשרות הגלישה מהמכשיר. היות והנתבעת קיבלה מידע מהפעילים הזרים בחו"ל, שהעלה חשד, לכאורה, לביצוע שימוש חורג במכשיר של התובעת, חסמה הנתבעת ביום 15.8.12 את אפשרות הגלישה בחו"ל וזאת על פי הסמכות המוקנית לה ברישיון.

            ג.          לטענת הנתבעת, גלשה התובעת בפועל בהיקפים ניכרים עד לחסימת אפשרות הגלישה ולכן חויבה בהתאם להיקף הגלישה בפועל ומחובת התובעת לשלם את דמי השימוש.

3.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הן כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות והן כפי שבאו לידי ביטוי בעדויות בבית המשפט ולאחר שבחנתי את כל חומר הראיות, אני מחליט לדחות את תביעת התובעים - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         מעדות התובע עולה, שהוא הגיש התביעה על הסכום כפי שהגיש - זאת על מנת להעניש את הנתבעת על כך, שלקחו לו כסף מהחשבון בלי רשות ולכן, לאור טענה זו, אין תימה כיצד תבע התובע את אותו סכום עבור החזר גבייה ועבור עוגמת הנפש ובכלל, נשאלה השאלה, כיצד ניתן להעריך עוגמת נפש בסכום כה מדויק של
2,060 ש"ח.